בחצי החיים שעברו, כאשר רבים לא היו ממוקדים על החיים, אבל מצאנו כי "החלום" הופך להיות יותר יקר מאשר משהו שאינו מתאים לבדי, כמו "טח" בשעות עייפות... כמו שאף אחד לא מסתיים, לא בגלל שאף אחד לא אוהב אותנו, אלא בגלל שכולם יש את עצמם, צריך לטפל באותו דבר. החבר לא מתחיל לדבר כל יום, אבל אנחנו יודעים שהוא עדיין חי, לא כמו בעבר, וזהו... החיים האמיתיים של מבוגרים, הרבה יחסים לא מתוכננים, כי בעידן זה "זמן" הופך להיות יותר יקר מאשר משהו שאינו מתאים לבדי, ובאילו בימים מסוימים, כשאנחנו חוזרים לחדרים, אנחנו מרגישים ש"היי היום" מספיק... אם מישהו שואל "איך החיים היום" זה מתנה, זה לא מספיק. אנחנו לא רוצים "עולם גדול" אנחנו רק רוצים "חלק קטן מספיק של חיים" ו"חלק מאיתנו לא יכולים להמשיך לחיות את חיינו, אבל אם אנחנו מתחילים עם חיים טובים יותר, אנחנו לא יכולים לעשות את זה יותר מדי, אבל אם יש לנו את זה, אנחנו יכולים להמשיך לחיות את חיינו, אבל אם אנחנו לא יכולים להיות אנשים טובים יותר מדי, אנחנו יכולים להבין את זה.