במחצית השנייה של החיים, שכיבים מכנים "בוגרים" או "30-35", היא תקופה שבה אנו לומדים ומבינים יותר את משמעות החיים האמיתית, מתחילים לראות היום שאנו עייפים, לא כי אין לנו מישהו שאהב אותנו, אלא כי כולם יש דברים משלהם, צריכים לטפל באותה מידה כאשר אנו הולכים לעבודה, חברים ומשפחות, צריכים להיות דברים משלהם, צריכים להיות מעט יותר זמן, גם עבור המשפחה שלנו, גם אנחנו צריכים דברים משלהם, גם אם אנחנו לא רוצים "עולם גדול", אלא רק "רכיב קטן" שלנו, כדי רק להביא את עצמנו למחר, חלק מאיתנו יש משפחה, חלק מאיתנו אין זמן, אבל כולם מרוצים בדרכים משלהם, גם אם הם נמצאים בקרב אנשים, יחסים בלתי רגילים לא יכולים להיות קבועים, כי בזמן זה "השעה" הפכה להיות יותר מאשר משהו שעל לכיחות, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך לדבר עם אנשים, אנחנו לא יכולים להבין את זה, אנחנו לא יכולים להתחיל לדבר עם אנשים, אבל אנחנו צריכים להבין את זה, "כשאנחנו מתחילים לדבר עם אנשים, אנחנו לא יכולים לקבל יותר מדי זמן, אנחנו צריכים להבין את זה, אנחנו צריכים להבין את זה, אנחנו צריכים להיות בטוחים, ולדבר עם אנשים, אנחנו צריכים להיות בטוחים, אבל אנחנו יכולים לומר את זה.